פסק-דין בתיק ע"ו 20161-10-12

1.         המערער יליד 1982, רווק, סובל מתחלואה כפולה סכיזופרניה ושימוש לרעה בחומרים פסיכואקטיביים (הסנפת דבק מגע).

2.         ביום 27.2.09 תקף המערער את אימו בכך שדחף אותה באמצעות ידיו והפילה ארצה. אחר כך איים עליה באומרו לה "אני אגמור אותך", בכוונה להפחידה ולהקניטה. כל זאת עשה המערער לאחר שככל הנראה ניסתה אמו למנוע ממנו לצאת את הבית כשידעה כי הוא עושה זאת על מנת לעשות שימוש לרעה בחומרים האמורים.

            על כך יוחסו למערער בכתב האישום שהוגש נגדו לבית משפט השלום בצפת (ת"פ 12418-04-09) עבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ועבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

            לאחר שהוברר כי המערער חולה הורה בית משפט השלום בצפת ביום 14.4.10 על הפסקת ההליך הפלילי נגדו והוצא כלפיו, צו אשפוז.

            מאז מאושפז המערער ומטופל בבית החולים "מזרע" ועניינו בא בפני הוועדה הפסיכיאטרית לפחות אחת לשישה חודשים, כמתחייב מן ההוראה שבסעיף 28(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א- 1991 (להלן: החוק).

3.         הוועדה דנה בעניינו של המערער ביום 11.10.12. בפניה עמדה הפניית הרופאים מיום 9.10.12, בה הם מפרטים את עברו (אשפוזים קודמים, ניסיונות שיקום, מסוכנות עצמית נמוכה; אין יעד אלימות אפשרי, מצב משפחתי, ועוד) ואת מצבו.

            הרופאים סיכמו כי מאז הדיון האחרון "מצבו הנפשי (של המערער) ממשיך להיות טוב ויציב, משתתף יפה בתוכנית הטיפולית המקיפה לתחלואה כפולה. עבר וועדת סל שיקום ... נוצר קשר עם צוות דיור מוגן לתחלואה כפולה בכרמיאל, מחפשים לו דירה להשכרה, ותעסוקה." אין למערער היכן להתגורר בעת יציאתו לחופשות ואין ביכולתו לשכור דירה, אלא אם כן ישתחרר מבית החולים. לאור זה המליצו הרופאים "לשחררו מצו אשפוז ולהמיר צו אשפוז לצו מרפאתי כפוי".

            בבדיקה בפני הוועדה היה המערער "מסודר, בהכרה, שקט, אך מתוח. חשיבתו מאורגנת, לא מגלה מחשבות שווא או הפרעות בתפיסה. מגלה תובנה חלקית למצבו ולצורך בהמשך נטילת טיפול." המסוכנות שבמערער לעצמו ולאחרים הוערכה כנמוכה. הוועדה החליטה כי הוא יוכל לצאת לחופשות לפי שיקול דעת המנהל ודחתה את בקשת הרופאים לשחרור מן האשפוז. הוועדה סברה "כי יש למצות חופשות" וציינה כי המערער "לא יצא לחופשות מזה חודשיים ולכן אין הוועדה יכולה להחליט על שחרור מבלי להתרשם מהתנהגותו במהלך חופשות".

4.         בסעיף 18 של כתב הערעור טוען המערער כי "משך האשפוז לאור העבירות בהן הואשם ... אינו מידתי כלל למשך המאסר אשר היה צפוי לו לו הורשע בדין". עוד טוענת באת כוח המערער כי היה על הוועדה לאמץ את המלצת הרופאים בדבר שחרורו מבית החולים תוך המרת צו האשפוז בצו לטיפול מרפאתי כפוי. לעומת זאת, עמדת המשיבה היא כי החלטת הוועדה סבירה וניתן יהיה לעשות זאת לאחר שהמערער ייצא לחופשות אשר, כך יש לקוות, תעבורנה ללא תקלה.

5.         בא כוח המשיבה חזר על עמדתו כי החלטת הוועדה סבירה ובאשר למידתיות הפנה לרישום הפלילי לגבי המערער הכולל מקרים לא מעטים של עבירות (בעיקר הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, איומים ותקיפות, וכן התנהגות פרועה במקום ציבורי), ובמיוחד לעונש המאסר המותנה של 6 חודשים למשך שנתיים מיום שחרורו של המערער מן המאסר של 15 חודשים שנגזר עליו בפסק דינו של בית משפט השלום בצפת בתיק מספר 2171/06, מיום 14.2.07.

6.         לאחר שעיינתי בחומר המונח בפני ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל דעה כי מחמת דרישת המידתיות יש לסיים את אשפוזו של המערער במסלול הפלילי ולהורות על שחרורו מן האשפוז.

7.         מבלי לזלזל בעבירת תקיפה סתם ובעבירה של איומים, שדינה מאסר 3 שנים, ניתן לומר כי נסיבות הפרשה שבכתב האישום שהוגש נגד המערער אינן כה חמורות וכבר ראינו כתבי אישום בעבירות אלה שנעברו בנסיבות חמורות לאין שיעור.

            מבחינת תקופת המאסר המרבית שניתן היה לגזור על המערער יש לקבוע כי ל-3 שנות המאסר הקבועות בדין לעבירת האיומים ניתן לצרף עוד 6 חודשים, זאת תקופת המאסר המותנה אותו יכול היה בית המשפט הדן את המערער בפלילים להפעיל במצטבר. אולם, את משך האשפוז המוגבל במידתיות הנדרשת אין לבחון על פי התקופה המקסימאלית הקבועה בדין או שניתן היה לגזור על הנאשם החולה, אם היה הוא בריא, אלא תוך השוואה לעונש שהיה צפוי להיגזר עליו, בנסיבות המקרה ולאור הנסיבות האישיות, לרבות ההרשעות הקודמות, על פי גישה מחמירה. (ר' ע"ו (מחוזי חיפה) 27451-01-12 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים שער מנשה, מיום 25.1.12, והאסמכתאות המוזכרות שם).

            תוך נקיטה בגישה זו אני מעריך כי אם היה המערער בריא ומורשע בעבירות שיוחסה לו לא היה מוטל עליו מאסר בפועל לתקופה העולה על שנתיים. הוסף לכך את המאסר המותנה והנך מגיע לתקופה של שנתיים ומחצה. תקופה זו חלפה מאז שהוחל באשפוז מכוח הצו (14.4.10), ומכך מתחייב סיום האשפוז במסלול הפלילי.

            מסלול זה (הפלילי) כולל בחובו הן את האשפוז ממש (בדומה למאסר בפועל) והן את הטיפול המרפאתי הכפוי (שניתן להשוותו למאסר על תנאי או למצבו של אסיר ברישיון). (ר' ע"ו (מחוזי חיפה) 27451-01-12 הנ"ל).

8.         לאור כל האמור הערעור מתקבל. האשפוז הכפוי מכוחו של הצו הנ"ל יבואו לסיומו ביום 28.10.12 שאז יהא על בית החולים לשחרר את המערער מן האשפוז, אלא אם כן תעמוד נגדו אז אסמכתא המאפשרת להחזיקו בבית החולים, שלא מכוח הצו.

הפרקליטות תעדכן את הרשויות הנוגעות בדבר על השחרור, כמפורט בסעיף 28(ד) לחוק.

ניתן היום,  ה' חשון תשע"ג, 21 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: